בימים אפלים יותר,הופעתי בוועידה של חברה גדולה שייצרה ומכרה תוכנה לניהול חשבונות. על מנת לתת השראה לאנשי המכירות שלהם, הם השקיעו, במכרז אני משער, 12 אלף למרצה מרשים שהיה ספורטאי אקסטרים שקפאו לו כמה גפיים כאשר נתקע על צלע הר כלשהו.
זה היה מוזר. אנשי מכירות של תוכנה צריכים להקשיב למישהו שהייתה לו קריירה ארוכה ומצליחה ושמחה במכירות תוכנה, לא למטפס הרים אופטימי-באופן-מוגזם לשעבר. בחור מסכן שהגיע בבוקר בתקווה ללמוד משהו על דרכים טובות יותר למכור, סיים את היום כשהוא חוזר הביתה מודאג לגבי זרימת הדם לגפיים שלו. זה לא מעורר השראה – זה מבלבל.
ואם ההר היה אמור להיות סמל לאתגרים בחיים, ואובדן הגפיים מטאפורה להקרבה עצמית, אותו איש מכירות לא יקלוט את זה, נכון? כי הוא לא עשה תואר באומנות, נכון? הוא היה צריך. תארים באומנות הם מדהימים. והם עוזרים לך למצוא משמעות איפה שאין אחת. ותנו לי להבטיח לכם – אין אחת. אל תלכו לחפש אחת. חיפוש אחר משמעות זה כמו לחפש חריזה חוזרת בספר בישול: אתם לא תמצאו ועל הדרך ייהרס לכם הסופלה.
הנקודה היא, אני לא מרצה מעורר השראה. מעולם לא איבדתי גפיים על צלע הר, באופן מטאפורי או בכל אופן אחר. ואני בהחלט לא כאן כדי לתת לכם עצות לקריירה, כי… ובכן, אף פעם לא הייתה לי מה שנהוג לכנות עבודה נורמלית.
עם זאת, יש קבוצות גדולות של אנשים שכבר כמה שנים מקשיבות למה שיש לי לומר, וזה הפיח בי תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית. אז עכשיו אני – בגיל 38 הבשל והמופלג – אתן לכם תשעה שיעורים לחיים. בהתאם, כמובן, לתשעת השיעורים והמזמורים של חג המולד המסורתי. שגם הם לא הכי ברורים.
יכול להיות שתמצאו שחלק מהדברים מעוררי השראה, תמצאו חלק מהם משעממים, ובטוח שתשכחו את כולם בתוך שבוע. והיזהרו, יהיו לא מעט פתגמים והקשרים שיתחילו טוב אבל יסתיימו כשהם חסרי הגיון.
אז תקשיבו טוב, או שתהיו אבודים, כמו אדם עיוור המוחא בכפיו בבית מרקחת כשהוא מנסה לאתר באמצעות ההד נוזל לעדשות מגע.
הנה מתחילים.:
1. לא חייב להיות לכם חלום.
אמריקאים בתכניות כישרונות תמיד מדברים על החלומות שלהם. זה בסדר, אם יש לכם משהו שתמיד חלמתם עליו, כאילו, עם כל הלב שלכם, לכו על זה! אחרי הכל, זה משהו שאפשר להעביר איתו את הזמן… לרדוף אחרי חלום. ואם זה חלום מספיק גדול, ייקח לכם את רוב חייכם להשיג אותו, אז כשסוף סוף תצליחו ותתבוננו לתוך התהום של חוסר המשמעות של ההישג שלכם, אתם תהיו כמעט פגרים אז זה לא באמת ישנה.
מעולם לא היה לי את אחד החלומות הגדולים האלה. לכן אני מעודד מסירות מלאת תשוקה לרדיפה אחרי מטרות קצרות מועד. היו מיקרו-שאפתניים. הורידו את ראשכם ועבדו בגאווה על מה שזה לא יהיה שנמצא מולכם… אי אפשר לדעת איפה אתם עלולים לסיים. רק תהיו מודעים שהמרדף הראוי הבא ככל הנראה יופיע לכם מהצד. זו הסיבה שעליכם להישאר מחלומות ארוכי טווח. אם תתמקדו רחוק מדי קדימה, אתם לא תראו את הדבר הנוצץ ההוא בזווית העין. נכון? יופיע. עצה. מטאפורה. היא אני ממשיך.
2. אל תחפשו אושר
אושר הוא כמו אורגזמה: אם חושבים עליו יותר מדי, הוא נעלם. היו עסוקים ונסו לעשות מישהו אחר מאושר, ואולי תגלו שגם אתם קיבלתם קצת אושר כחלק מהתהליך. אנחנו לא התפתחנו כדי להיות מסופקים כל הזמן. אוסטרלופיתקוס אפרנסיס[efn_note] קוף אדם דרומי מחבל אפר[/efn_note] מסופק נטרף הרבה לפני שהעביר את הגנים שלו הלאה.
3. זכרו, זה הכל מזל
אתם ברי מזל שאתם כאן. הייתם ברי מזל שנולדתם, וממש ברי מזל שגדלתם עם משפחה נחמדה שעזרה לכם לקבל חינוך ועודדה אתכם ללכת לאוניברסיטה. או אם נולדתם למשפחה נוראית, זה חסר מזל ויש לכם הרבה סימפתיה ממני… אבל אתם עדיין ברי מזל: ברי מזל שאתם מורכבים מDNA מסוים שהרכיב את המוח המסוים שלכם שכשהוא הוצב בסביבה של ילדות נוראית, קיבל את ההחלטות שבזכותן סיימתם, בסופו של דבר, כבוגרי אוניברסיטה. כל הכבוד לכם על שגררתם את עצמכם מהשרוכים של הנעליים, אבל היה לכם מזל. לא יצרתם את החלק שבכם שגרר אתכם הלאה. אלו אפילו לא השרוכים שלכם.
אני מניח שעבדתי קשה בשביל להשיג את ההישגים המפוקפקים שהשגתי… אבל לא אני יצרתי את החלק שבי שעבר קשה, לא יותר משיצרתי את החלק שבי שאכל יותר מדי המבורגרים במקום ללכת להרצאות בזמן שהייתי כאן באוניברסיטה.
ההבנה שאתם לא יכולים באמת לקחת קרדיט על ההצלחות שלכם, ולא באמת להאשים אחרים על הכישלונות שלהם תהפוך אתכם לצנועים ורחומים יותר.
אמפתיה היא אינטואיטיבית, אבל היא גם משהו שאפשר לשפר, אינטלקטואלית.
4. תתעמלו
אני מצטער, חבורת בוגרי פילוסופיה חיוורים ומעשנים שכמותכם, שמקשתים את הגבות לכדי עקומה קרטזית בזמן שאתם צופים בתנועת ההמון האנושי מתפתלים בדרכם בינות לחרוטי התנועה הזעירים של הקיום: אתם טועים והם צודקים. ובכן, אתם חצי צודקים – אתם חושבים, משמע אתם קיימים… אבל גם: אתם רצים, משמע אתם ישנים כמו שצריך, משמע אתם לא כורעים תחת חרדה קיומית. אתם לא יכולים להיות קאנט, ואתם לא רוצים להיות.
עשו ספורט, עשו יוגה, הרימו משקולות, רוצו… כל דבר… אבד תדאגו לגוף שלכם. אתם תזדקקו לו. חלק גדול מכם יחיו קרוב למאה שנים, ואפילו העניים ביותר מכם יחיו ברמת חיים ועושר שרוב בני האדם לאורך ההיסטוריה לא יכלו אפילו לחלום עליה. והחיים הארוכים והעשירים שעוד נכונו לכם ידכאו אתכם!
אבל אל תתייאשו! יש מתאם הפוך בין דיכאון והתעמלות. עשו זאת. רוצו, אינטלקטואלים יפים שלי, רוצו. ואל תעשנו. בטבעיות.
5. אל תוותרו לדעות שלכם
יש פתגם ידוע שאומר שדעות הן כמו חורי-תחת, כי לכולם יש כזה. יש בפתגם הזה הרבה חכמה… אבל אני אוסיף גם שדעות שונות משמעותית מחורי-תחת, כי כדאי לכם, באופן קבוע, לבדוק את שלכם ביסודיות.
אנחנו חייבים לחשוב בצורה ביקורתית, ולא רק על רעיונות של אחרים. אל תוותרו לאמונות שלכם. קחו אותם אל המרפסת והכו בהם עם מחבט קריקט.
היו קפדניים אינטלקטואלית. זהו את ההטיות שלהם, את הדעות הקדומות שלכם, את הפריבילגיות שלכם.
רוב הוויכוחים בחברה שלנו שורדים כתוצאה מכישלון בזיהוי ניואנסים. אנחנו נוטים ליצור דיכוטומיות שגויות, ואז מנסים לטעון לטובת נקודה מסוימת תוך שימוש בשתי מערכות שונות לחלוטין של הנחות, כמו שני שחקני טניס שמנסים לנצח את המשחק ע"י חבטות נהדרות משני צדדים של שני מגרשי טניס נפרדים.
דרך אגב, אם כבר יש מולי בוגרי אומנות ובוגרי מדעים: בבקשה אל תטעו ותחשבו שאומנות ומדעים נוגדים אחד את השני. זו גישה חדשה, טיפשית ופוגעת. אתם לא חייבים להיות "לא מדעיים" בשביל ליצור אומנות יפה, בשביל לכתוב דברים נהדרים.
אם אתם צריכים הוכחה: טווין, אדאמס, וונגוט, מק'יואן, סייגן, שייקספיר ודיקנס כהתחלה.
אתם לא צריכים להאמין באמונות תפלות בשביל להיות משוררים. אתם לא צריכים לשנוא הנדסה גנטית בשביל יהיה אכפת לכם מהיופי של הפלנטה. אתם לא חייבים שטעון שיש לכם נשמה בשביל לעודד חמלה.
מדע הוא לא גוף של ידע או מערכת של אמונות. זה רק מושג שמתאר את ההבנה ההולכת וגוברת של בני האדם כתוצאה מתצפיות. המדע הוא מדהים.
בוגרים האמונות והמדעים צריכים לעבוד ביחד כדי לשפר את הצורה שבה הידע מתוקשר. העובדה שאוסטרלים רבים, וביניהם ראש הממשלה החדש ובן דודי הרחוק ניק, מאמינים שהמדע שמתאר התחממות גלובלית הוא שנוי במחלוקת, היא סמן ברור של חוסר ההצלחה שלנו לתקשר. העובדה של 30% מהאנשים בחדר הזה נעו באי נוחות היא עוד ראיה. העובדה שחוסר הנוחות הזאת נובעת יותר מפוליטיקה מאשר ממדע אפילו יותר מייאשת.
6. היו מורים.
בבקשה? בבקשה היו מורים. מורים הם האנשים הכי חשובים ונערצים בעולם. אתם לא חייבים לעשות את זה לנצח, אבל אם אתם מתלבטים לגבי מה לעשות, היו מורים מדהימים. רק בשנות העשרים שלכם. תהיו מורים בבית ספר יסודי. במיוחד אם אתם גברים – אנחנו צריכים גברים מורים בבתי הספר היסודיים. אפילו אם אתם לא מורים, היו מורים. שתפו את הרעיונות שלכם. אל תיקחו את החינוך שלכם כמובן מאליו. שמחו במה שלמדתם ורססו את זה הלאה..
7. הגדירו את עצמכם ע"פ מה שאתם אוהבים
מצאתי שהתנהגתי כך רבות לאחרונה, כשמישהו שאל אותי איזה סוג של מוזיקה אני אוהב, עניתי "ובכן, אני לא מקשיב לרדיו כי המילים בשירי פופ מפריעות לי". או אם מישהו שאל אותי איזה אוכל אני אוהב עניתי "אני חושב שמשתמשים יותר מדי בשמן כמהין ושזה קצת מבחיל". ואני רואה את זה כל הזמן ברשת, אנשים שהדרך שלהם להיות חלק מתת-תרבות כלשהי, היא לשנוא את קולדפליי או פוטבול, או פמיניסטיות או את המפלגה הליברלית. אנחנו נוטים להגדיר את עצמנו כנגד דברים, כקומיקאי אני חי מזה. אבל תנסו גם להביע את התשוקה שלכם לדברים שאתם אוהבים. הוו דוגמה והיו נדיבים במחמאות לאלו שאתם מעריצים. שלחו מכתבי תודה ומחאו כפיים בעמידה. היו בעד דברים ולא רק נגדם.
8. כבדו אנשים חלשים מכם.
בעבר קיבלתי החלטות חשובות לגבי אנשים שעבדתי איתם, סוכנים ומפיקים, על בסיס באופן בו הם התייחסו לצוות המלצרים במסעדות. לא אכפת לי אם אתם החתול הכי חזק בחדר, אני אשפוט אתכם ע"פ איך שאתם מתייחסים לחלש ביותר. אז זהו.
9. אל תמהרו.
אתם לא צריכים לדעת כבר עכשיו מה תעשו בשארית חייכם. אני לא ממציע שתשבו ותעשו ג'וינטים כל היום, אבל גם אל תכנסו לפאניקה. רוב האנשים שאני מכיר שהיו בטוחים בקריירה שלהם בגיל 20 חווים את משבר אמצע החיים עכשיו.
אמרתי בתחילת הברבור הזה שהחיים הם חסרי משמעות. זו לא קביעה סתמית. אני חושב שזה אבסורד: הרעיון של חיפוש "משמעות" ברצף של נסיבות שקיימות במקרה אחרי 13.8 ביליוני שנים של אירועים לא מכוונים. השאירו את זה לבני האדם לחשוב שליקום יש מטרה עבורם. למרות זאת, אני לא ניהיליסט. אני אפילו לא ציני. אני דווקא די רומנטי, והנה איך שאני רואה רומנטיקה:
בקרוב תמותו. לפעמים החיים ייראו ארוכים וקשים, ואלוהים זה מעייף. ולפעמים תהיו שמחים ולפעמים עצובים. ואז תהיו זקנים. ואז תהיו מתים.
יש רק דבר הגיוני אחד לעשות עם הקיום הריק הזה וזה: למלא אותו.
ולדעתי (כל עוד לא אשנה אותה), הכי טוב למלא את חיים בללמוד כמה שאתם יכולים על כמה שאתם יכולים ולהיות גאים במה שאתם עושים, מפגינים חמלה, משתפים רעיונות, רצים(!), מתלהבים. ואז יש אהבה, וטיולים, ויין, וסקס, ואומנות, וילדים, ונתינה, וטיפוס הרים… אבל אתם כבר יודעים את כל זה.
זה דבר מדהים ומרגש, החיים חסרי המשמעות האלה שלכם. שיהיה במזל.
תודה שהקשבתם לי.
הטקסט לעיל הוא תרגום של נאום שנשא טים מינצ'ין בפני בוגרי אוניברסיטת UWA, בה היה סטודנט בעבר.
מקור – https://www.timminchin.com/2013/09/25/occasional-address/